פסק-דין בתיק ת"ק 37623-04-12

1.         התובע נסע ברכבו ברח' הרצוג ברחובות ולפתע הגיח רכב הנתבע אשר יצא מחניה לנתיב נסיעתו ותוך כדי כך פגע בצידו הימני קדמי של רכב התובע.

            התובע סבור, שהאחריות לתאונה ולנזק רובצת על הנתבע ולכן, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לו את נזקיו בסך של 2,389 ש"ח, הכולל: השתתפות עצמית בסך 1,623 ש"ח, כינון בסך 266 ש"ח, טרחה ועגמת נפש 500 ש"ח.

2.         הנתבע סבור, שיש לדחות תביעת התובע, משום שהאחריות לתאונה רובצת על התובע, שכן לטענת הנתבע, הוא נסע ברח' הרצוג  ולפתע עקף רכב התובע את רכבו משמאל תוך שהוא עולה על אי תנועה ותוך כדי נסיעתו פגע בצידו השמאלי של רכב הנתבע והדף את רכב הנתבע לעבר ימין הדרך וכתוצאה מכך, נפגע רכב הנתבע גם בצידו הימני מרכב צד ג' שעמד בחניה בימין הדרך.

            על כן, מאחר והנתבע מייחס האחריות לתובע, הגיש הוא כתב הגנה וגם כתב תביעה שכנגד בו מבקש הנתבע לחייב את התובע לשלם לו את נזקיו בסך של 2,018 ש"ח, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 992 ש"ח, דמי כינון פוליסה בסך 576 ש"ח, אגרת בית משפט 50 ש"ח, טרחה ועגמת נפש בסך 400 ש"ח.

3.         כפי שעולה מדיון קודם בתיק זה, התקיים דיון ביום 11.10.12 והיות והתובע לא התייצב, נמחקה תביעתו ונותרה לדיון התביעה שכנגד. בדיון שהתקיים ביום 20.1.13, הסכים הנתבע- בהגינותו- לבטל ההחלטה המוחקת את תביעת התובע ולכן יתייחס פסק דין זה, הן לכתב התביעה המקורי והן לכתב התביעה שכנגד ועל מנת להקל עם הקורא הנכבד, ייקרא להלן התובע, שהוא גם הנתבע שכנגד בשם:"התובע" ואילו הנתבע, שהוא גם התובע שכנגד ייקרא להלן:"הנתבע".

4.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט שהעובדות והנסיבות שהועלו בבית המשפט מצביעות על אחריות משותפת של הצדדים לקרות התאונה ובמקרה זה, אני מחליט שיש לחלק האחריות בין הצדדים המעורבים באופן כזה, שכ"א מהם ישא באחריות בשיעור של 50% - זאת לאור הנימוקים הבאים:

            א.         א)        בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, לא מזכיר כלל הנתבע, שהוא יצא מחניה, אלא מציין, שנסע ברחוב הרצוג ולפתע עקף רכב התובע את רכבו, אך מעדותו בבית המשפט עולה באופן מפורש, שהוא אכן יצא מחניה. ממשיך הנתבע וטוען, שכבר הספיק להשלים את היציאה ואילו התובע לא הספיק לעצור - דבר שגרם לו לסטות מהנתיב עצמו ולדחוק את רכב הנתבע לעבר הרכב השני.

                        ב)         לאור טענות הנתבע, אני קובע, שאכן הנתבע יצא מחניה בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב מספקת, מבלי להבחין ברכב התובע. זאת ועוד, בעוד שבכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע, שלפתע עקף רכב התובע את רכב הנתבע, הרי בעדותו בבית המשפט מעלה הנתבע גרסה שונה וטוען, שהתובע, לא הספיק לעצור:" מה שגרם לו לסטות מהנתיב עצמו...".

                        ג)         העולה מהאמור לעיל הוא, שהנתבע אינו עקבי בהבאת גרסתו בבית המשפט, שכן את שתי העובדות העיקריות על אופן קרות התאונה שינה הנתבע. שינוי אחד - שהוא שינוי מהותי וחשוב לעניינינו- בא לידי ביטוי בכך, שבכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כלל לא מזכיר הנתבע את יציאתו מחניה והשינוי השני בא לידי ביטוי בכך, שבכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טען הנתבע, שהתובע עקף את רכבו בעוד שבעדותו בבית המשפט אמר הנתבע, שהתובע אשר לא הצליח לעצור - הסיט את רכבו מהנתיב עצמו. (ראה בעמ' 5 לפ', ש' 2- 6 לעומת האמור בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד).

                        ד)         לכן מהאמור לעיל עולה, שהנתבע יצא מהחניה ולא בדק אם היציאה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך ועצם העובדה, שהתובע ניסה לבלום ללא הצלחה, מצביעה על כך שרכב התובע אכן היה קרוב למקום יציאתו של הנתבע ומחובתו של הנתבע הייתה להבחין ברכב התובע ולהמתין עם היציאה מהחניה עד שיחלוף התובע על פני רכבו.

            משכך, יש לנתבע רשלנות תורמת לגרם התאונה עד כדי 50% - כפי שנקבע לעיל.

            ב.         א)        גם התובע תרם את תרומתו לגרם התאונה והנזק, שכן התובע לא שם ליבו מבעוד מועד ליציאתו של הנתבע מהחניה ואני קובע, שהנתבע כבר היה בשלבי היציאה בעת שהתובע - אשר למרות שניסה לבלום - לא הצליח בכך ופגע ברכב הנתבע.

                        ב)         טענת התובע, שרק ברגע האחרון הבחין ברכב הנתבע היוצא מהחניה,  מצביע על כך, שהנתבע כבר היה בשלבי היציאה, תוך בליטת חלק ממכוניתו בכיוון נסיעתו של התובע ומחובתו של התובע הייתה להבחין ברכב הנתבע, אך התובע עצמו מציין, שתוך כדי היצמדות שלו הוא פגע ברכב הנתבע - כפי שגם נראה בתמונה נ/1/1. (עמ' 5 לפ', ש' 17- 18).

             אין לי ספק, שאם היה מבחין בו במרחק מתאים ומבעוד מועד ואם היה נוסע במהירות המתאימה לתנאי הדרך - אזי אין להוציא מכלל אפשרות שאותה בלימה הייתה מונעת את התאונה או לפחות מפחיתה את הנזק.

5.         סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, ששני המעורבים בתאונה זו תרמו תרומה שווה של 50% לקרות התאונה ובהתאם לכך יש לחייב הצדדים בשאלת הפיצוי.

6.         א.         א)        התובע, מר אמיר צעדי הוכיח נזקיו בסכום של 1,889 ש"ח (השתתפות עצמית וכינון) ולא הוכיח את הסכום הנוסף, שהוא סכום כללי ובלתי מוכח.

                        ב)         על כן, אני מחייב את הנתבע מר ארז אזולאי לשלם לתובע מר אמיר צעדי סך של 944 ש"ח (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 24.4.12- ועד התשלום בפועל.

                         ג)        כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבע הנ"ל לשלם לתובע הנ"ל הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

                        ד)         יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה.